(207) שער התורה, פרק ז

וְכַזֶה אִיתָא גַּם כֵּן בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ זוּטָא פֶּרֶק י"ז: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּמָצָאתִי אָדָם אֶחָד, שֶׁהוּא הָיָה מְלַקֵּט עֵצִים וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר לִי דָּבָר. וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי: רַבִּי, מֵת אֲנִי וְלֹא חַי. וְאָמַרְתִּי לוֹ: אִם מֵת אַתָּה, עֵצִים הַלָּלוּ לָמָּה לְךָ? וְאָמַר לִי: רַבִּי, הַאֲזִין לִי מַה שֶּׁאוֹמַר לְךָ דָּבָר אֶחָד. כְּשֶׁהָיִיתִי חַי, אֲנִי וַחֲבֵרִי, הָיִינוּ עוֹסְקִים בַּעֲבֵרָה בַּפַּלְטְרִין שֶׁלִּי, וּכְשֶׁבאנוּ לְכָאן, גָּזְרוּ עָלֵינוּ גְּזַר דִּין שֶׁל שְׂרֵפָה, כְּשֶׁאֲנִי מְלַקִּט עֵצִים, שׂוֹרְפִין אֶת חֲבֵרִי, וּכְשֶׁהוּא מְלַקִּט עֵצִים, אָז שׂוֹרְפִין אוֹתִי. וְאָמַרְתִּי לוֹ: דִּינְכֶם עַד מָתַי? וְאָמַר לִי: כְּשֶׁבָּאתִי לְכָאן, הִנַּחְתִּי אֶת אִשְׁתִּי מְעֻבֶּרֶת, וְיוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁזָּכָר הִיא מְעֻבֶּרֶת, לָכֵן בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הֱוֵי זָהִיר בּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה נוֹלָד, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים תּוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְבֵית רַבָּנָן לְמִקְרָא, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יֹאמַר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ", אָז יִהְיוּ מַעֲלִין אוֹתִי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.