208. ותרנות (א)

וַתְרָנוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה, כְּשֶׁהוּא וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ לִדְבַר מִצְוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְכָל הַמִּצְווֹת כְּתִקּוּנָן. וְלַמְּפֻרְסָמוֹת אֵין צָרִיךְ רְאָיָה, וְכָל הָעוֹלָם מַאֲמִינִים שֶׁהַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת לִדְבַר מִצְוָה הוּא כְּאִילּוּ מַלְוֶה לַה' בְּרִבִּית לְעֵרֶךְ אֶלֶף לְמֵאָה וְיוֹתֵר, דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי מַעֲשֵׂה, כְּשֶׁצָּרִיךְ לְוַתֵּר מִמָּמוֹנוֹ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִבּוֹ לְכָךְ שֶׁאִם יוֹסִיף – מוֹסִיפִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאִם פּוֹחֵת – פּוֹחֲתִים לוֹ, וְאֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, כִּי יֵּצֶר הַמָּמוֹן הוּא עַז וְקָשֶׁה כַּבַּרְזֶל, וְלֹא לְחִנָּם אָמְרוּ חז"ל שֶׁ'אָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ'. אַךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר עֵינוֹ רְחָבָה, יָרוּץ לְכָל מִצְוָה בְּאַהֲבָה, וְיֵשֵׁב עִם כָּל אָדָם בְּאַחְוָה, וְיַרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ, וְהָיְתָה כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.