(208) שער התורה, פרק ט

וּלְהֶפֶךָ חַס וְשָׁלוֹם, אִם אֵין הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, הוּא בִּזָּיוֹן גָּדוֹל לְאָבִיו בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בֶּן מַמְרֶה וּמַכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה "עָלִים לִתְרוּפָה", שֶׁאַף אִם יַדְרִיךְ תָּמִיד בָּנָיו בְּמוּסָר וְלֹא יְקַבְּלוּם, אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה וְהַצַּעַר וְהַבִּזָּיוֹן בָּעוֹלָם הַבָּא. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָאָב עַצְמוֹ גּוֹרֵם בְּהַנְהָגָתוֹ לְהַטּוֹת בָּנָיו מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים לְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, כַּמָּה מֵהָעֹנֶשׁ וְהַבִּזָּיוֹן וְהַכְּלִמָּה יַגִּיעַ לוֹ מִזֶּה, וְכָל עָוֹן וְעָוֹן שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבֵּן, יִהְיֶה גַּם לוֹ לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן. וְלֹא עוֹד, אֲפִלּוּ אִם יָמוּת הַבֵּן הַזֶּה, וְהוּא כְּבָר זָכָה בְּמַעֲשָׂיו לֵישֵׁב בְּגַן עֵדֶן, גַּם כֵּן יַגִּיעַ לוֹ מִמֶּנּוּ צַעַר גָּדוֹל, כִּי יִטְּלוּהוּ מִגַּן עֵדֶן וְיוֹלִיכוּהוּ לְגֵיהִנֹּם, לְמַעַן יִרְאֶה בְּיִסּוּרֵי בְּנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל. וְהֵבִיא הַגְּרָ"א דָּבָר זֶה בְּמִשְׁלֵי עַל הַפָּסוּק: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ, וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ". וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּאֲשֶׁר הַבֵּן וְכוּ', וְעוֹד יַנִּיחֲךָ מִן הַגֵּיהִנֹּם, "וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" בְּגַן עֵדֶן, כְּמוֹ מַעֲשֵׂה דְּר' עֲקַיבָא, שֶׁלָּמַד תּוֹרָה עִם בֶּן רָשָׁע וְהִצִּילוֹ מִן הַגֵּיהִנֹּם, וְעוֹד שֶׁהֵבִיאוֹ לְגַן עֵדֶן. וְעוֹד "יַסֵּר" וְגוֹ', כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיק, אִם יֵשׁ לוֹ בֶּן רָשָׁע, אֲזַי נוֹטְלִין אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן לְגֵיהִנֹּם, לְמַעַן יִרְאֶה יִסּוּרֵי בְּנוֹ, וְזֶהוּ: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" בִּמְקוֹמְךָ, וְגַם הוּא יִתֵּן וְגוֹ'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.