210. ותרנות (ג)
וּבְעִנְיַן הַוַּתְרָנוּת לִדְבַר מִצְוָה יוּכַל כָּל אִישׁ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, כִּי יֵשׁ לַדָּבָר קִצְבָּה, לָתֶת לִצְדָקָה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה. וְלָתֵת אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה, זוֹ מִדָּה גְּדוּשָׁה. עוֹשֶׂה אֵלֶּה לֹא יָשׁוּב נִכְלָם, וְלֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.
"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם,
שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא"
(מתוך הקדמת המחבר)
