(210) שער התורה, פרק ט

וְכָל זֶה רָמַז לָנוּ הַכָּתוּב בִּקצָרָה, תְּשׁוּבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שְׁאֵלַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: "אֵיכָה תִרְעֶה", שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַשְׁפָּעָה, "אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם", שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל קְשִׁי הַזְּמַן, "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ וְגוֹ' בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן", הַיְנוּ שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְנֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבִזְכוּת זֶה יִתֵּן לָנוּ הַשְׁפָּעָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְיוּסַר מִמֶּנּוּ קְשִׁי הַזְּמַן בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵינוּ.

וּכְעֵין זֶה מָצָאתִי בְּעֵזֶר ה' גַּם כֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, דְּהַפָּסוּק הַזֶּה מוֹרֶה, שֶׁנְּחַזֵּק אֶת בָּנֵינוּ לְתוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לְהָגֵן עַל בָּנֵינוּ, וְיִהְיֶה לָנוּ קִיּוּם בֵּין הָעַמִּים, דְּזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בָּלָקּ: אִם לֹא תֵדְעִי לְאַתְקָפָא גַּרְמָךְ בְּגָלוּתָא, וּלְאַתְקָפָא חֵילָא לַאֲגַנָּא עַל בְּנָךְ, צְאִי לָךְ לְאַתְקָּפָא, בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן אִנּוּן תִּינוֹקוֹת דְּבֵית רַבָּן, דְּאוֹלְפֵי תּוֹרָה וְכוּ'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

תרגום: "אִם לֹא תֵדְעַי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים", לָמָּה נֶאֱמַר "לָךְ"? אֶלָּא אִם לֹא תֵדְעַי לָךְ: לְהִתְחַזֵּק עַצְמֵךְ בַּגָּלוּת וּלְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ לְהָגֵן עַל בָּנַיִךְ, "צְאִי לָךְ" לְהִתְחַזֵּק "בְּעַקְבֵי הַצֹּאן", אֵלּוּ הֵם יְלָדִים שֶבְּבֵית רַבָּם הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה, מֵהֶם תִּטְּלִי כֹּחַ לְהָגֵן עַל בָּנַיִךְ.