214. ויהי נועם (ב)

אֲפִילוּ עַל דִּבְרֵי הָרְשׁוּת, שֶׁמֻּכְרָח הָאָדָם לַעֲשׂוֹת, טוֹב לוֹמַר שֶׁעוֹשֶׂה לְשֵׁם מִצְוָה 'וִיהִי נֹעַם' וְכוּ', כִּי דָּבָר זֶה עוֹשֶׂה תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, כִּי הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה, וְכָל מַה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, וְכָל הַדְּבָרִים עוֹשִׂים רֹשֶׁם בַּשָּׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

תִּקְנוּ לָנוּ חז"ל לוֹמַר 'וִיהִי נֹעַם' וּקְדֻשָּׁה דְּסִדְרָא בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּמְבֹאָר סוֹד הָעִנְיָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל דִּין גֵּיהִנֹּם שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּנוּ, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְכַוֵּן בַּאֲמִירַת "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדֵינוּ וְלֹא שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בְּדִינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, עַל זֹאת יִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ, שֶׁיִּכָּנֵס בְּשָׁלוֹם וְיֵצֵא בְּשָׁלוֹם וְלֹא יַכְעִיס בּוֹ אֶת בּוֹרְאוֹ.