(217) חתימת הספר (ג)

פרק ב: בּוֹ תְּבֹאַר תּוֹעֶלֶת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן לְמִי שֶׁקּוֹבֵעֵ עֵתִּים לַתּוֹרָה.

וּבִפְרָט אִם יֵשׁ לוֹ עֵת קָּבוּעַ לַתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כַּמָּה תּוֹעִיל מִדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן לְלִמּוּדוֹ שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל, דְּאִי לָאו הָכִי, עָלוּל מְאֹד שֶׁיִּגָּרַע לוֹ עַל יְדֵי זֶה מִלִּמּוּדוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְגַם לִמּוּדוֹ יִהְיֶה פִּסְקֵּי פִּסְקֵי, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ, (דְּבָרִים שֶׁנִּתְּנוּ בַּלּוּחַ, עֲלֵי שִׂיחָה בְּטֵלָה), וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם", וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁאִם הָיָה לוֹמֵד הַתּוֹרָה, הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת נַפְשׁוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא לָנֶצַח עַל יְדֵי אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁאוֹרָהּ אֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת, חַס וְשָׁלוֹם, הַנֶּפֶשׁ, אַדְּרַבָּה, הִיא מָזוֹן נִצְחִי לַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ הַלֶּחֶם, שֶׁמֵּזִין לַגּוּף בִּימֵי חַיָּיו, וְעַל כֵּן נִקְּרֵאת הַתּוֹרָה בְּשֵׁם לֶחֶם, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי" וְגוֹ', וּמִדְּפוֹסֵק בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד מוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה הַמָּזוֹן הַהוּא, וְעַל כֵּן מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שָׁם תְּמוּרַת מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי אוֹר הַתּוֹרָה, הָאוֹר שֶׁל הַגַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם".

וּמַה דְּנָקַּט הַכָּתוּב דַּוְקָא רְתָמִים? שֶׁאוֹתָם גֶּחָלִים, שֶׁנַּעֲשִׂים מֵעֵץ רֹתֶם, אֵינָם נִכְבִּים עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל לְהוֹרוֹת לָנוּ, שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה כְּרָשָׁע גָּמוּר, שֶׁמִּשְׁפָּטוֹ בַּגֵּיהִנֹּם הוּא שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח: מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְּקוּן חַיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵהּ קַיָּמָא בְּהַהוּא עָלְמָא.

תרגום: מִי שֶׁפּוֹסֵק דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, יִפָּסְקוּ חַיָּיו מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְדִינוֹ עוֹמֵד לָעוֹלָם הַהוּא.