(22) שער הזכירה, פרק ד

וְיוֹתֵר מִזֶּה מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִצָּרוֹתָיו, וְאֵין שׁוּם עֵצָה לָאָדָם, רַק שֶׁיִּנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע וְגַם יַטְמִין תָּמִיד אֶת עַצְמוֹ מִלֵּישֵׁב בַּחֲבוּרַת אֲנָשִׁים הַמְדַבְּרִים דִּבְרֵי גְּנַאי מֵחַבְרֵיהֶם.

וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ וְסִפְרֵי זוּטָא (הֱבִיאוֹ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת תֵצֵא): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּל צָרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיכֶם אֲנִי יָכוֹל לְהַצִּיל אֶתְכֶם, אֲבָל בְּלָשׁוֹן הָרָע הַטְמֵן עַצְמְךָ וְאֵין אַתָּה נִפְסָד. מָשָׁל לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה אוֹהֵב בֶּן כַּפְרִי, הָלַךְ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ, וְהָיָה שָׁם כֶּלֶב שׁוֹטֶה, וְהָיָה נוֹשֵׁךְ אֶת הַבְּרִיוֹת, אָמַר אוֹתוֹ עָשִׁיר לְאוֹהֲבוֹ: בְּנִי, אִם אַתָּה חַיָּב לְאָדָם, אֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ, וְאַל תִּתְחַבֵּא מִמֶּנּוּ, אֲבָל אִם רָאִיתָ כֶּלֶב שׁוֹטֶה מִמֶּנּוּ הִתְחַבֵּא, שֶׁאִם נוֹשֶׁכְךָ, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךְ", וּ"בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּרְאֵה אֶת הַמְתָּקַת דִּבְרֵי חֲזַ"ל, שֶׁהִמְתִּיקוּ אֶת דִּבְרֵי הַמְקֻלְקָל בְּחֵטְא זֶה כְּמוֹ הַמְנֻשָׁךְ מִכֶּלֶב שׁוֹטֶה, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹמָא, שֶׁמִּי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אֵין לוֹ רְפוּאָה, וְעַל לָשׁוֹן הָרָע גַּם כֵּן אָמְרוּ, שֶׁהַמֻרְגָּל בְּעָוֹן זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: סִפֵּר, אֵין לוֹ תַּקָּנָה.