226. זיווג (ד)

וּבִכְלָל הָאָמוּר, שֶׁאִם הִבְטִיחוּ לָאָדָם מָמוֹן רַב בִּנְדוּנְיָה, וְיָרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, אוֹ שֶׁאֵין רוֹצִים לִתֵּן לוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת, לֹא יְעַכֵּב אוֹ יְבַטֵּל אֶת הַשִׁדּוּךְ מֵחֲמַת כֵּן, אֶלָּא יַאֲמִין בַּה' וְיִבְטַח בּוֹ, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ מִיָּדוֹ הָרְחָבָה, מְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה.

הִנֵּה כִּי כֵן, רָאוּי לְהַקְדִּים תְּפִלָּה, וְכָל בָּחוּר וּבְתוּלָה יִרְאֵי ה' יְסַדְּרוּ תְּפִלָּתָם, וְגַם כָּל אָב וָאֵם יִשְׁפְּכוּ נַפְשָׁם לִפְנֵי ה' עַל צֶאֱצָאֵיהֶם, שֶׁיְּהֵא זִוּוּגָם עוֹלֶה יָפֶה.