(230) חתימת הספר (טז)

חתימת הספר / פרק ו

וְאַסְבִּיר דָּבָר זֶה בְּמָשָׁל נִמְרָץ, וְהוּא: אֶחָד הָיָה כִּילַי גָּדוֹל, וְלֹא נָתַן מִלַּחְמוֹ לְדַל וְקַמֵּץ בְּכַמָּה שָׁנִים בְּכָל דְּבַר הוֹצָאָה שֶׁבְּבֵיתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה קְבֵּץ כַּמָּה מֵאוֹת רֻבָּל כֶּסֶף, וּבְכָל עֵת הָיָה הַכִּילַי, הַנִּזְכָּר לְעֵיל, מִתְבּוֹנֵן הַאִם יֵשׁ לוֹ עוֹד לְקַמֵּץ מֵאֵיזֶה דָּבָר, וְהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיַּתְחִיל לְקַמֵּץ וּלְמַעֵט מִלַּחְמוֹ אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, וְכֵן עָשָׂה. וְהִרְגִּיל אֶת נַפְשׁוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לִגְרֹעַ רֶבַע לִיטְרָא מִלַּחְמוֹ בְּכָל יוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה נִתּוֹסֵף לוֹ עוֹד בְּכִיסוֹ, וַיִּשְׂמַח עַל זֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּדַרְכּוֹ, וְלֹא הִרְגִּישׁ מֵחֲמַת זֶה בְּחֻלְשַׁת לִבּוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְכַאֲשֶׁר הֻרְגַּל בָּזֶה, הִתְחִיל בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִגְרֹעַ עוֹד רֶבַע לֶחֶם, וּבְרֹב הַיָּמִים הִתְחִיל לְהַרְגִּישׁ בְּחֻלְשַׁת לִבּוֹ, וַיֵּלֶךְ לָרוֹפֵא. וַיֹּאמֶר לוֹ הָרוֹפֵא: אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּךָ, כִּי יֵשׁ לְךָ מַחֲלַת הָרָזוֹן, וְאֵין לִי כִּמְעַט מָזוֹר לָזֶה, אַךְ יֵשׁ לִי סַם אֶחָד, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּתְרַפֵּא עַל יָדוֹ, אֲבָל תִּצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא עָלָיו מָאתַיִם רֻבָּל כֶּסֶף. וְכִשְׁמֹעַ הַקַּמְצָן דָּבָר זֶה, נָס מִבֵּית הָרוֹפֵא, אֲבָל הַמַּחֲלָה הִתְחִילָה לְהִתְחַזֵּק עָלָיו יוֹם יוֹם, וַיַּרְא כִּי מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ, וַיֵּלֶךְ עוֹד הַפַּעַם אֶל הָרוֹפֵא, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: תֵּן לִי מְהֵרָה אֶת הַסַּם שֶׁאָמַרְתָּ, וַאֲשַׁלֵּם כִּרְצוֹנְךָ, כִּי הִגִּיעָה נַפְשִׁי עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. וַיַּעַן הָרוֹפֵא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי צָרִיךְ לֵידַע אֶת מְקוֹר מַחֲלָתְךָ, מֵאַיִן בָּאָה לְךָ, כְּדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהָכִין אֶת הַסַּם לִרְפוּאָה. וַיִּפֶן הַחוֹלֶה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת בְּבֹשֶת פָּנִים, כִּי בְּעַצְמִי סִבַּבְתִּי לְנַפְשִׁי אֶת הַדָּבָר. וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַנְהָגָתוֹ, שֶׁהִרְעִיב אֶת נַפְשׁוֹ כַּמָּה חֳדָשִׁים. וַיַּעַן הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר אֵלָיו: הוֹי, אִישׁ שׁוֹגֶה וּפֶתִי, בְּסַךְ הַכֹּל הִרְוַחְתָּ מִזֶּה בְּעֵרֶךְ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָׁה רֻבָּל כֶּסֶף וְסִכַּנְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ, וּמִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר אִם הַסַּם יוֹעִיל לָזֶה, וּבְיוֹתֵר מִזֶּה, כִּי אַתָּה מֻכְרָח עַתָּה לְהוֹצִיא חֲמִשִּׁים פְּעָמִים כֵּפֶל הָרֶוַח שֶׁלְךָ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, מִי שֶׁשׁוֹמֵר אֶת כְּבוֹדוֹ וְכָל ג"פ וְג"פ מִמָּמוֹנוֹ שְׁמִירָה יְתֵרָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בַּחֲשַׁשׁ סְפֵק סְפֵקָא, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, אֵין מַנִּיחַ לַאֲחֵרִים לִגַּע בָּהֶם, לֹא יִמָּלֵט בְּכָל שָׁבוּעַ מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמַחֲלֹקֶת עַל יְדֵי זֶה, וּבְלִי סָפֵק שֶׁיִּתְקַבְּצוּ לְשָׁנָה כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת תֵּבוֹת שֶׁל אִסּוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע וּמַחֲלֹקֶת עַל יְדֵי זֶה, וְעָלוּל מְאֹד, שֶׁבְּבוֹאוֹ בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן לְמִשְׁפָּט לִפְנֵי ה', יִמָּצֵא דְּבִשְׁבִיל זֶה עֲוֹנוֹתָיו יוֹתֵר מִמִּצְוֹתָיו, כִּי הֵמָּה יַשְׁלִימוּ הָרֹב, וְעַל יְדֵי זֶה יֵצֵא חַיָּב לְמִיתָה בְּדִין שֶׁל מַעְלָה, כְּמַאֲמָרָם: רְשָׁעִים גְּמוּרִים (הַיְנוּ רֻבָּם עֲוֹנוֹת כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם) נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה, אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו פּוֹדֵהוּ מִן הַמִּיתָה (וּכְמוֹ דְּאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק א' וְעַיֵּן בַּמְפָרֵשׁ שָׁם) וּמַחֲלִיף אֶת עֹנֶשׁ הַמִּיתָה בְּעֹנֶשׁ הָעֲנִיּוּת, וְעַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד אַחַר כָּךְ מִמַּצָּבוֹ.

וְהִנֵּה כְּשֶׁנְּחַשֵּׁב הֵיטֵב סִבַּת רֹב הָעֲוֹנוֹת שֶׁגָּרְמוּ לוֹ כָּל זֶה, יִמָּצֵא שֶׁהָיָה בְּסַךְ הַכֹּל עַל יְדֵי חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה רֻבָּל כֶּסֶף, כִּי פַּעַם דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְגַם רָב עִם חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי שֶׁנִּדְמָה לוֹ שֶׁפְּלוֹנִי נָגַע בְּזָהוּב שֶׁלּוֹ, וְעָמַד נֶגֶד חֲבֵרוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל בַּרְזֶל בְּפָנָיו וְגַם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, עַד שֶׁהֶעֱמִיד הָעִנְיָן עַל שֶׁלּוֹ, וּפַעַם הָיָה עַל יְדֵי עֶשְׂרִים ג"פ, וְאֶפְשָׁר גַּם עֲבוּר פָּחוֹת מִזֶּה, עַד שֶׁבְּהִתְקַּבְּצוּת כֻּלָּם הִרְוִיחַ עַל יְדֵי זֶה לְעֵרֶךְ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה רֻבָּל כֶּסֶף, וּמַה נִּתְרַבָּה לוֹ עַל יְדֵי זֶה? כַּמָּה מֵאוֹת עֲוֹנוֹת שֶׁל דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, (לְבַד שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים נִתְעָרֵב עַל יְדֵי זֶה גַּם הָעַפְרוּרִיּוּת שֶׁל גֶּזֶל בְּכִיסוֹ, אֲשֶׁר גַּם בָּזֶה כֹּחַ לְכַלּוֹת אוֹתוֹ וְאֶת נְכָסָיו, כַּיָּדוּעַ), וְהָיָה עֲבוּר זֶה כְּפֶסַע בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּוֶת, וּלְבַסּוֹף הֻכְרַח לֵירֵד מִמַּצָּבוֹ עַל יְדֵי זֶה.

וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא בְּעָשִׁיר לְפִי עִנְיָנוֹ, שֶׁנִּתּוֹסֵף לוֹ לְשָׁנָה עַל יְדֵי רַגְזָנוּתוֹ מֵאָה רֻבָּל כֶּסֶף בְּעֵרֶךְ וְנִפְחַת לוֹ עֲבוּר זֶה לְעֵת מְצֹא כַּמָּה מֵאוֹת רֻבָּל כֶּסֶף.