232. זכירה (ג)

יֵשׁ עוֹד זְכִירָה אַחֶרֶת חֲשׁוּבָה, וְהִיא זְכִירַת תַּלְמוּדוֹ. וְהֵן אֱמֶת כִּי זוֹ מַתְּנַת שָׁמַיִם, וְלֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהּ, אֲבָל זוֹ מִדַּת כָּל הָאָדָם – בְּכָל דָּבָר הַשַּׁיָּךְ לַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת – שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא מַעֲשִׂים עַל גְּדוֹלֵי עוֹלָם, בַּעֲלֵי הש"ס, שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים עַל תַּלְמוּדָם כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם מַכְרִיזִים 'אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ', וְקַל וָחֹמֶר שֶׁמֻטֶּלֶת עָלֵינוּ חוֹבָה לַחְזֹר עַל תַּלְמוּדֵנוּ תָּמִיד, וּלְפָחוֹת חוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לְהַכִּיר מִעוּט עֶרְכֵּנוּ וְלַחְזֹר עַל הַדִּינִים הַנִּצְרָכִים לָנוּ.