(232) חתימת הספר (יח)

חתימת הספר / פרק ז

פרק ז: בּוֹ תְּבֹאַר גַּדְלוּת מִדַּת הַחֶסֶד וּמַעֲלַת אֲגֻדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים.

וּבֶאֱמֶת מַה מְּאֹד גְּדוֹלָה מִצְוָה זוֹ בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד" וְגוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט זֶה הַדִּין, וְאַהֲבַת חֶסֶד זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְגַם הוּא מְקַיֵּם בָּזֶה הַמִּצְוָה דִּ"וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", כִּדְאִיתָא בְּסִפְרִי עַל הַפָּסוּק: "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו" אֵלּוּ דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' ה', קֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד" וְכוּ'. וְאָמְרִינַן: תָּנֵי רַב יוֹסֵף: "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ" זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים.

וּבָזֶה מְעוֹרֵר מִדַּת הַחֶסֶד לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁאוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אֵלּוּ, שֶׁהֵן בְּעַצְמָן צְרִיכִין חֶסֶד, עוֹשִׂין חֶסֶד זֶה עִם זֶה, אֲנִי, שֶׁאֲנִי מָלֵא חֶסֶד וְרַחֲמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִם בְּרִיּוֹתַי. וְכָזֶה אִיתָא בַּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת אֱמֹר:

תְּנִינַן: בְּעוֹבָדָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר עוֹבָדָא דִּלְעֵילָא. אִי בַּר נָשׁ עָבֵיד עוֹבָדָא לְתַתָּא כִּדְקָא יָאוּת, הָכֵי אִתְּעַר חֵילָא כִּדְקָא יָאוּת לְעֵילָא. עָבֵיד בַּר נָשׁ חֶסֶד בְּעָלְמָא, אִתְּעַר חֶסֶד לְעֵילָא, וְשָׁארֵי בְּהַהוּא יוֹמָא וְאִתְעַטַּר בֵּהּ בְּגִינֵהּ. וְאִי אִתְדַּבַּר בַּר נָשׁ בְּרַחֲמֵי לְתַתָּא, אִתְּעַר רַחֲמֵי עַל הַהוּא יוֹמָא וְאִתְעַטַּר בְּרַחֲמֵהּ בְּגִינֵהּ, וּכְדֵין הַהוּא יוֹמָא קָאֵים עֲלֵהּ לְמֶהֱוֵי אַפּוֹטְרוֹפָּא בְּגִינֵהּ בְּשַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵהּ וְכוּ', בְּהַהִיא מִדָּה דְּבַר נָשׁ מוֹדֵד בַּהּ מוֹדְדִין לֵהּ וְכוּ'.

תרגום: לָמַדְנוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעַלָה, אִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה כָּרָאוּי, כָּךְ מִתְעוֹרֵר הַכֹּחַ הָרָאוּי לְמַעְלָה. עשָׂה אָדָם חֶסֶד בָּעוֹלָם – הִתְעוֹרֵר חֶסֶד לְמַעְלָה וְשׁוֹרֶה בַּיּוֹם הַהוּא וּמִתְעַטֵּר בּוֹ בִּשְׁבִילוֹ, וְאִם נוֹהֵג אָדָם בְּרַחֲמִים לְמַטָּה – מְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וּמִתְעַטֵּר בְּרַחֲמִים בִּשְבִילוֹ, וְאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם עוֹמֵד לוֹ לִהְיוֹת מָגֵן בִּשְׁבִילוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ וְכוּ'. אַשְרֵי מִי שֶׁמַּרְאֶה מַעֲשֶׂה כָּשֵר לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי בַּמַּעֲשֶׂה תָּלוּי הַדָּבָר לְגַמְרֵי לְעוֹרֵר (כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה) דָבָר אַחֵר.