238. זלזול (ד)

הָאִישׁ הַיָּשָׁר, לֹא יְזַלְזֵל בִּכְבוֹד שׁוּם נִבְרָא, וְכָל שֶׁכֵּן בְּאִשְׁתּוֹ אוֹ בִּמְשָׁרְתָיו, שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם מְשֻׁעְבָּדִים לְשָׁרְתוֹ נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם, וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם עַל חֲבֵרוֹ, הֲלוֹא קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְיִתָּכֵן שֶׁבְּעֵינֵי ה' הָעֶבֶד מְשֻׁבָּח יוֹתֵר מֵאֲדוֹנָיו, וְלָכֵן אֲפִילוּ אִם עָבְרוּ עַל רְצוֹנוֹ, יוֹכִיחֵם בְּנֹעַם שִׂיחַ, וִינַהֲלֵם בְּנַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיָה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ אִם הָיָה הוּא מְשֻׁעְבָּד תַּחַת אֲחֵרִים.