(238) חתימת הספר (כד)

חתימת הספר / פרק ז

וּמַה טּוֹב וְנָכוֹן לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי בְּאֵיזֶה עֲיָרוֹת קדוֹשׁוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתְיַסְּדָה מִקָּרוֹב חֶבְרָה קְדוֹשָׁה עַל עִנְיָן זֶה, וּקְרָאוּהָ בְּשֵׁם "סוֹמֵךְ נוֹפְלִים", שֶׁהֵם סוֹמְכִים וּמַחֲזִיקִים יְדֵי הַנּוֹפְלִים, שֶׁלֹּא יִתְמוֹטְטוּ לְגַמְרֵי, חָלִילָה. וְכֵן הִיא הַנְהָגָתָם, שֶׁמַּלְוִים לָהֶם עַל אֵיזֶה זְמַן אֵיזֶה סַךְ כְּפִי הַמְיֻחָד בְּתַקָּנָתָם, וְיָקֵלּוּ מֵעֲלֵיהֶם הַתַּשְׁלוּמִין לִפְרֹעַ כִּפְרוֹטְרוֹט מְעַט מְעַט בְּכָל שָׁבוּעַ, וְיֵשׁ לָהֶם אִישׁ מְיֻחָד, אִם בְּחִנָּם אוֹ בְּשָׂכָר, מֵהַחֲבוּרָה, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּכָל שָׁבוּעַ לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף עַל יָד עַל יָד מִן הַלּווִֹים, וּבְאֹפֶן זֶה כִּמְעַט לֹא יֶחְסַר בְּשׁוּם פַּעַם מָעוֹת בְּקֻפַּת הַחֶבְרָה. וְעַתָּה רְאֵה כַּמָּה מַעֲלוֹת יֵשׁ בְּהַנְהָגָה זוֹ, דְּמִלְּבַד שֶׁמְּקַיֵּם בְּעֵת הַהַלְוָאָה הַמִּצְוַת עֲשֵׂה דִּ"וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ", וְהִיא הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּמִצְוַת צְדָקָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, עוֹד הוּא מִתְחַסֵּד בָּזֶה עִם הַלּוֶֹה בְּעִנְיַן הַפֵּרָעוֹן. וְיָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּסֻכָּה: אָמַר ר' אֶלְעָזָר: אֵין צְדָקָה מִשְׁתַּלֶמֶת, אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ.

הַמָּקוֹם יְחַזֵּק לִבֵּנוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי חֲסָדָיו, וּמִמֵּילָא לֹא יָמוּשׁ מֵאִתָּנוּ גֹּדֶל חֲסָדָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: אִם רָאִיתָ זְכוּת אָבוֹת וּזְכוּת אִמָּהוֹת שֶׁנִּתְמוֹטֶטֶת, הִדָּבֵק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים. "וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" זֶה הַמֵּשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁגַּם זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא, וִיקֻיַּם עָלֵינוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי" וְגוֹ'.