א. שלשה שאכלו כאחת, חייבים בזימון. ואחד מהם אומר: "הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא", ועונים "שמים". ואומר המזמן: "ברשות מלכא עילאה קדישא [ובשבת מוסיפים: וברשות שבת מלכתא], וברשותכם, נברך שאכלנו משלו". [ובהליכות עולם ח"ב (עמ' מח) הוסיף: וברשות מורי ורבותי המסובים, אך אין בזה עיכוב], והם עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והוא חוזר ואומר, "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". ואם היו המסובין עשרה, צריך להזכיר שם ה' בזימון, ויאמר המזמן: "נברך אלוקינו שאכלנו משלו" והם עונים: "ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והוא חוזר ואומר: "ברוך אלוקינו וכו'".

ב. מה שנהגו כיום, שהמזמן אומר "ברשות מלכא עילאה קדישא וברשותכם, וכו'", והשומעים עונים: שמים, יש למנהג זה על מה לסמוך, ואין לבטלו.