יא. האוכל ויטמינים, אם יש בהם מתיקות והחיך נהנה מהם, מברך בתחלה שהכל נהיה בדברו. ואם אין בהם מתיקות, אינו מברך.

יב. חולה שיש בו סכנה שהרופאים מצווים עליו לאכול מאכל איסור, אף על פי שמרן השלחן ערוך כתב שיברך על זה, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, ולא יברך, דספק ברכות להקל. אולם אם האוכל כשר, ורק השעה גורמת שאסור לו לאכול, כגון חולה ביום הכפורים, וכדומה, חייב לברך תחלה וסוף.

יג. מי שאנסוהו לאכול או לשתות, אף על פי שהחיך נהנה אין לו לברך עליו, שכיון שיש אומרים שכל שנאנס אינו מברך, ספק ברכות להקל.