(253) חלק שני, פרק ד

פרק ד: בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁעֵל יְדֵי חֵטְא הַלָּשׁוֹן, מִתְפַּרְסְמִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לְמַעְלָה, וּמְקַלְקֵל לְעַצְמוֹ וְגַּם לְכָל הָעוֹלָם.

כְּתִיב בַּתּוֹרָה: "וַיִּירָא מֹשֶה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: שֶׁהָיָה מֹשֶה מִתַּמֵּהַ, עַל מַה נִּלְקִים יִשְׂרָאֵל יָתֵר מִכָּל הָעַמִּים, וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכָךְ. וְלִכְאוֹרָה, הֲלֹא כְּתִיב בִּיחֶזְקֵאל, שֶׁהָיוּ לָהֶם עֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים, עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה הֶחָמוּר מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מִתַּמֵּהַ עַל צָרוֹתָם: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁנִּצְטָרֵף לָזֶה גַּם עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע נִתְיַשֵׁב הַדָּבָר אֶצְלוֹ?

אָכֵן עַל פִּי הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל יְדֵי עָוֹן שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא מְעוֹרֵר אֶת הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְזֶה גּוֹרֵם מִיתָה וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא. וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי: אִית רוּחָא חֲדָא דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא. וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּשָארוּ בֵּהּ בְּנֵי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָאל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא. וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא, וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְיהוּ וְלִישַׁנְהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יָדְעֵי דְּהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תָּלְיָא אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכֻלְּהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאִתְעָרֵי לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּיִשָׁא כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵהּ לְתַתָּא.

תרגום: יֵשׁ רוּחַ אַחַת. שֶעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשוֹן הָרָע, וּמָתַי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע אָז מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ רָעה הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעַלָה הַנִּקְרֵאת סַכְסוּכָא, וְהִיא. שוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁפָּתְחוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוֹרֶמֶת בְּזוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים לְאוֹתוֹ צַד הָרַע וְלֹא שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְלֹא חוֹשְשִים עַל זֶה וְלֹא יוֹדְעַים שֶׁבַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע וְכוּ', וְכֻלָּם מְקַטְרְגִים לְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ נָחָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּבֵאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דִּבְלֹא חֵטְא הַלָּשׁוֹן לֹא נִתַּן לוֹ הַכֹּחַ הַהוּא לְהוֹדִיעַ לְמַעְלָה אֶת תּוֹעֲבַת בְּנֵי אָדָם וְלִתְבֹּעַ דִּין עֲלֵיהֶם, נִיחָא הַכֹּל. דְּגַם מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְרַיִם עֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד, אָכֵן הָיָה סָבוּר מִתְּחִלָּה, שֶׁאֵין בָּהֶם חֵטְא הַלָּשׁוֹן, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה יָכוֹל הַשָּׂטָן לְקַטְרֵג (וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב, אַף שֶׁהָיָה בְּיָדָם עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ יוֹרְדִין לְמִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא. דּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד, וְהַיְנוּ בִּימֵי שָׁאוּל, אַף שֶׁהָיָה בָּהֶן תִּינוֹקוֹת, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין מ"ט פָּנִים לַתּוֹרָה, הָיוּ יוֹרְדִין לְמִלְחָמָה וְנוֹפְלִין, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא). אָכֵן כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא, אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", וּכְאוֹמֵר: אָכֵן כָּעֵת נוֹדַע הַדָּבָר הַיָּדוּעַ שֶׁהוּא חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה, נוֹדַע לְמַעְלָה וְנִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר, וּמְגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶן, וּבִשְׁבִיל זֶה נִלְקִים כָּל כָּךְ.