254. הגדה (ד)

גַּם הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִתְחַזֵּק בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת, לַעֲמוֹד עַל עוֹמְדָן לִשְׁמוֹעַ אֶת כָּל קְרִיאַת הַהַגָּדָה כְּתִקּוּנָהּ, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּזֹאת הַלַּיְלָה כְּתִקּוּנָן, כִּי גַּם הֵן חַיָּבוֹת בַּכֹּל, כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים, וְלֹא תַּעֲמֹד הָאִשָּׁה בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַהַגָּדָה לְהָכִין אֶת הַמַּאֲכָלִים, שֶׁעֲבֵרָה הִיא בְּיָדָהּ, לָכֵן תָּכִין הַכֹּל מִקּוֹדֵם, וְתִהְיֶינָה אָזְנֶיהָ קַשּׁוּבוֹת לְכָל דִּבְרֵי הַהַגָּדָה בְּחִבָּה, וְאִם הִיא מְנֻמְנֶמֶת מֵחֲמַת שֶׁהִיא עֲיֵפָה וִיגֵעָה – יְעוֹרֵר אוֹתָהּ בַּעְלָהּ, וְתִדְחַק עַצְמָהּ בִּרְחִיצַת פָּנִים וְכַדּוֹמֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה.