(256) חלק שני, פרק ה

וְכַמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזְדַּעְזֵעַ מִזֶּה, כְּשֶׁיִּזְכֹּר שֶׁעֲוֹנוֹתָיו הִגִּיעוּ עַד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבֶאֱמֶת מָצִינוּ כְּעֵין זֶה בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁהַלָּשׁוֹן הָרָע שֶׁהוּא מְסַפֵּר, הוּא עוֹלֶה עַד כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ".

וְיוֹתֵר מִזֶּה נוּכַל לִרְאוֹת דָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה בְּבֵית קֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ קֹדֶם קַבָּלַת דַּם הַפָּר וּזְרִיקָתוֹ הָיְתָה הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת, כְּדִכְתִיב בַּתּוֹרָה, וְאִיתָא בְּיוֹמָא, שֶׁהַקְּטֹרֶת הָיְתָה מְכַפֶּרֶת עַל חֵטְא הַלָּשׁוֹן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם: יָבוֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה חֲשָׁאִי. מִזֶּה נוּכַל לְהָבִין גֹּדֶל קִלְקוּלוֹ שֶׁל הַלָּשׁוֹן, שֶׁהִגִּיעַ עַד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לִפְנַי וְלִפְנִים, וְשָׁם צָרִיךְ לְזֶה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא הָאִישׁ הַמְקֻדָּשׁ מִכָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יִרְאֶה לְכַפֵּר שָׁם לִפְנֵי ה'.