(260) חלק שני, פרק ז

פרק ז: בּוֹ יְבֹאַר שֶׁהַזָּהִיר מִזֶּה הַחֵטְא הֶחָמוּר הוּא מְסַיֵּעֵ לְבִנְיַן הַבַּיִת הֶעָתִיד.

הִנֵּה יָדוּעַ מַאֲמַר חֲזַ"ל, דְּדוֹר שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי, הָיָה בּוֹ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְחֻרְבָּנוֹ הָיָה בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע. וְכָתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּמַה שֶּׁהָיָה כֹּחַ בֶּעָוֹן הַזֶּה לְהַחֲרִיב בַּיִת הַבָּנוּי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יַנִּיחַ לִבְנוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. וְזֶהוּ רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרַב בְּיָמָיו. וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּקּ לְתַקֵּן הַחֵטְא הַזֶּה, דְּהַיְנוּ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בּוֹ, דְּעַד מָתַי נִהְיֶה בַּגּוֹלָה?

אָכֵן בֶּאֱמֶת נִתְבּוֹנֵן מִי יוּכַל לְתַקִּן הַחֵטְא הַזֶּה. הָאִישׁ הַפָּשׁוּט בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִשְׁמֹר הָעִנְיָן הַזֶּה כַּהֲלָכָה, אַחֲרֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הוּא לָשׁוֹן הָרָע וּמַה הוּא רְכִילוּת, וְאֵיזֶה דָּבָר נִכְנָס בִּכְלָלָם. וְעִקַּר הַתִּקּוּן תָּלוּי בְּמִי שֶׁהוּא בֶּן תּוֹרָה. הוּא יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בְּהִלְכוֹתֶיהָ וּלְהִזָּהֵר וּלְקַיְּמָם.