(263) חלק שני, פרק ח

פרק ח: דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין בְּעֵנְיַן חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ.

גָּרְסִינַן: אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר ר' יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן". הַמֹּשְלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָן. בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הַפְּשָׁט הַפָּשׁוּט יָדוּעַ, שֶׁזֶּה לְעוֹלָם וְזֶה לִזְמַן, וְגַם שֶׁזֶּה תַּעֲנוּג קָלוּשׁ מְאֹד וְזֶה תַּעֲנוּג נוֹרָא, שֶׁשָּׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא הִיא יָפָה מִכָּל חֶלְקֵּי הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, וְכֵן לְהֶפֶךְ לְעִנְיַן עֲבֵרָה.
וְעוֹד נִרְאֶה לִי, שֶׁיְּצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכַּפּוֹת מֹאזְנַיִם עוֹמְדוֹת לְנֶגְדּוֹ, וּבְכַף אַחַת כָּתוּב הַהֶפְסֵד שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי קיּוּם הַמִּצְוָה, וּבְכַף שֶׁכְּנֶגְדָּהּ כָּתוּב הַשָׂכָר, וְתִרְאֶה, כִּי כַּף הַשָּׂכָר מַכְרִיעַ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה יוֹתֵר, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נִרְאֵית כְּלָל הַכַּף שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּגֵף הַיֵּצֶר. וְכֵן לְהֶפֶךְ בַּעֲבֵרָה, יְצַיֵּר שֶׁבְּצַד אֶחָד שֶׁל הַכַּף עוֹמֵד הַתַּעֲנוּג שֶׁל הָעֲבֵרָה, וּבְכַף שֶׁכְּנֶגְדָּהּ רוֹאֶה אֶת הַמַּשְׁחִיתִים עוֹמְדִים וּמְחַשְּׁבִים עָלָיו לְיַסְּרוֹ בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים.