271. חיזוק (ב)

אָמְנָם, כְּדֵי לִהְיוֹת כְּמוֹ 'יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן', שֶׁנּוֹטֵל הֶעָשִׁיר בָּעוֹלָם הַבָּא חֵלֶק שָׁוֶה עִם הַתַּלְמִיד חָכָם, צָרִיךְ לְסַפֵּק לַתַּלְמִיד חָכָם דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם טִרְדָּה. וְיוֹתֵר טוֹב לְהַחֲזִיק בְּיַד תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד, וְלָתֵת לוֹ כָּל מַחְסוֹרוֹ, מִלְּהַחֲזִיק יְשִׁיבָה שֶׁל עֲשָׂרָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִתֵּן לָהֶם דָּבָר מוּעָט, כִּי בִּנְתִינָה זוֹ אֵינוֹ נוֹטֵל עִמָּהֶם חֵלֶק שָׁוֶה, וְאִלּוּ כְּשֶׁתּוֹמֵךְ בְּתַלְמִיד חָכָם אֶחָד וְנוֹתֵן לוֹ כָּל מַחְסוֹרוֹ, חוֹלֵק עִמּוֹ שָׁוֶה בְּשָׁוֵה.

אָמְנָם, גַּם עָשִׁיר שֶׁמַּחְזִיק בְּיַד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, אֵין זֶה פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּפִי כֹּחוֹ בְּעִתּוֹת הַפְּנַאי, שֶׁהֲרֵי אַף הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, וְלָמַד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲסֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", אֶלָּא הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל הֶעָשִׁיר הַתּוֹמֵךְ בְּמָמוֹנוֹ בְּלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הִיא בְּכָךְ שֶׁאַף בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִילּוּ הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה.