(275) חלק שני, פרק יא

פרשת וישב

"וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיקּ, הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמִּצְרַיִם הָיְתָה עֶרְוַת הָאָרֶץ, מְקוֹם טֻמְאָה מְאֹד, וּלְכָךְ הֻסְכַּם שֶׁמִּתְּחִלָּה יָבוֹא אֶחָד מִבְּנֵי יַעֲקֹּב לְפַרְסֵם שָׁם אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה, וּכְדִכְתִיב: "אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עוֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה". וְכֵן בְּמַה שֶּׁצִּוָּה אַחַר כָּךְ אוֹתָם שֶׁיִּמּוֹלוּ, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי אַחַר כָּךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָגוּר שָׁם;
"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹּעֶה בַּשָּׂדֶה" וְגוֹ'. הֶאֱרִיךְ הַכָּתוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא, אֵיךְ נִסְבְּבָה צָרָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ עַל יְדֵי שְׁלִיחוּת מִצְוָה, שֶׁהָלַךְ לְקַיֵּם רְצוֹן אָבִיו, וְגַם אֵיךְ נִסְבַּב עַל יְדֵי יַעֲקֹּב עִנְיָן כָּזֶה, וְסִפֵּר לָנוּ הַכָּתוּב, כִּי הַשְּׁלִיחוּת נִשְׁלְמָה בִּשְׁכֶם, וּמַה שֶּׁהָלַךְ אַחַר כָּךְ הָיָה מֵעַצְמוֹ.