(28) שער הזכירה, פרק ו

וְאַל יִפָּלֵא בְּעֵינֶיךָ עַל זֶה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִין, כַּמָּה אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרָע וְאֵין לָהֶם שׁוּם נֶגַע. מָצִינוּ לָהֶם תֵּרוּץ מִמִּדְרַשׁ חֲזַ"ל, שֶׁאָמְרוּ עַל הַפָּסוּק: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", שׁוֹמֵר מִצָּרַעַת נַפְשׁוֹ.

וּבֵאוּר הָעִנְיָן רָאִיתִי מִקְצָתוֹ בְּסֵפֶר "נַחַל קדוּמִים". דְּיָדוּעַ דְּכָל מַה שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ אֶת הָאָדָם הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּנָּקָה מֵעֲוֹנוֹתָיו וְלִפְעָמִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה.

וְלָכֵן בִּזְמַן שֶׁהָיָה מִקְדָּשׁ קַיָּם וְהָיָה לָנוּ כֹּהֵן מְטַהֵר, אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, הָיָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו עֹנֶשׁ הַנְּגָעִים, וְאַף גַּם זֹאת לֹא הֵבִיא עָלָיו תֵּכֶף עַל גּוּפוֹ רַקּ עַל קוֹרוֹת בֵּיתוֹ, וְהָיָה צָרִיךְ בְּעַצְמוֹ לָבוֹא אֶל הַכֹּהֵן וְלוֹמַר לוֹ, אֲשֶׁר נִרְאֶה לוֹ בַּבַּיִת כְּנֶגַע.

וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ הַכֹּהֵן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים: בְּנִי, אֵין הַנְּגָעִים בָּאִים אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע וְכוּ' וּכְמוֹ דְּאִיתָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל עַל יְדֵי זֶה לָסוּר מֵהַחֵטְא. וְאִם לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁוֹ עוֹד יוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר עִנְיָן זֶה בָּרַמְבַּ"ם בְּסוֹף הִלְכוֹת טֻמְאַת צָרַעַת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם, שֶׁצָּרַעַת הַבָּתִּים אֵינוֹ מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶלָּא אוֹת וָפֶלֶא הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְהַזְהִירָן מִלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁהַמְסַפֵּר לָשוֹן הָרָע מִשְׁתַּנּוֹת קּוֹרוֹת בֵּיתוֹ, אִם חָזַר בּוֹ יִטְהַר הַבַּיִת, וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁהֻתַּץ הַבַּיִת, מִשְׁתַּנִּים כְּלֵי הָעוֹר שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵן עֲלֵיהֶן, אִם חָזַר בּוֹ וְכוּ' וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ, מִשְׁתַּנֶּה עוֹרוֹ וְנַעֲשֶׂה מְצֹרָע, וְיִהְיֶה מֻבְדָּל וּמְפֻרְסָם לְבַדּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בְּשִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁהוּא לֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.

וְהָיָה תּוֹעֶלֵת גָּדוֹל מִזֶּה הָעֹנֶשׁ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ אֶת גֹּדֶל עָנְשׁוֹ וּבִזְיוֹנוֹ, שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵישֵׁב בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תָּמִיד וְאֵינוֹ רַשַׁאי לָבוֹא אַף בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעַ תָּמִיד אֶת צַעֲרוֹ לָרַבִּים, כְּדֵי שֶׁיְּבַקְשׁוּ עָלָיו רַחַמִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא", מִמֵּילָא הָיָה נִכְנָע מְאֹד מֵעֲוֹנוֹ וּמְקַבֵּל עָלָיו עַל לְהַבָּא לְהִזָּהֵר עוֹד מֵעָוֹן הַמַּר הַזֶּה וּלְפַיֵּס לְמִי שֶׁדִּבֵּר עָלָיו.

וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ שׁוֹלֵחַ לוֹ רְפוּאָה לְצָרַעְתּוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לִרְאוֹת אִם נִרְפָּא הַנֶּגַע, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּקְרָא: "וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא" וְגוֹ' וְלַעֲשׂוֹת לוֹ כְּכָל הַסֵּדֶר הַכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה בְּעִנְיַן הַהֲזָאָה וְהַגִּלּוּחַ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה מֵבִיא עָלָיו אֶת קרְבְּנוֹתָיו.

וְהִנֵּה בְּבוֹאוֹ אַחַר כָּךְ אֶל בֵּיתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ, בְּוַדַּאי עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁקִּבֵּל עָלָיו בִּהְיוֹתוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וּפִיֵּס לְכָל מִי שֶׁדִּבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה עַל יְדֵי כָּל זֶה נִטְהָר לְגַמְרֵי מִזֶּה הַנֶּגַע וְגַם מִזֶּה הֶעָוֹן, כִּי עַל הֶעָבָר נִתְכַּפֵּר לוֹ בְּעָנְשׁוֹ וּבִזְיוֹנוֹ, וְעַל לְהַבָּא הָיָה נִזְהָר מֵעַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו שֶׁלֹּא לָבוֹא עוֹד לְזֶה הַחֵטְא.