(281) חלק שני, פרק יא

פרשת וישב

"וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן וְגוֹ': אֶת שְׁנֵי בָּנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר: לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם'. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁאָמַר יַעֲקֹב עָלָיו: בְּכוֹר שׁוֹטֶה הוּא, בָּנָיו וְלֹא בָּנַי הֵם? וְצָרִיךְ לְהָבִין בֶּאֱמֶת דִּבְרֵי רְאוּבֵן. אֲבָל הָעִנְיָן לַאֲמִתּוֹ הוּא כָּךְ: כָּל מַה שֶּׁיּוֹצֵא מִפִּי הָאָדָם, (לְבַד מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְיִרְאַת הַשֵׁם, שֶׁזֶּה תָּלוּי בִּבְחִירַת הָאָדָם), הוּא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְזֶהוּ מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁמַּאֲמַר רְאוּבֵן נִתְקַיֵּם בְּבָנָיו דָּתָן וַאֲבִירָם, וּבֶאֱמֶת הוּא עַצְמוֹ גָּרַם לָזֶה, שֶׁאָמַר: "הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר", וְהַמַּעֲשֶׂה הָיָה רַע מְאֹד, וְכֵן הָיָה שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר. וּבְמַה שֶּׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ שָׁם הָיְתָה לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו", זָכָה שֶׁאֶחָד מִבָּנָיו, וְהוּא אוֹן בֶּן פֶּלֶת, נִצּוֹל, שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְעַל זֶה נִקְרָא שְׁמוֹ אוֹן, שֶׁהָיָה בַּאֲנִינוּת כָּל יָמָיו עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.