(284) חלק שני, פרק יא

פרשת וישב

וּרְאֵה עוֹד, שֶׁאֵין הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שָׂכָר. וּכְבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁבַּעֲצַת יְהוּדָה הָיְתָה גַּם כֵּן טוֹבָה גְּדוֹלָה לְיוֹסֵף, שֶׁהִצִּילוֹ מִן הַמִּיתָה, וְעַל זֶה אָמַר יַעֲקֹב אֵלָיו: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהִצִּילוֹ מִן הַמִּיתָה, רִחֵם ה' עַל מַלְכוּת בֵּית יְהוּדָה, שֶׁלֹּא כִּלָּה זַרְעָם עַד חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְלֹא כְּמוֹ שְׁאָר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ רַק לִזְמַן, וְכַאֲשֶׁר כָּלָה זְמַנּוֹ, קָם אַחֵר וְהָרַג אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ, לֹא הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מַלְכֵי בֵּית דָּוִד, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יְהוּדָה.

וּרְאֵה עוֹד עִנְיָן נוֹרָא מְאֹד, שֶׁנִּסְבַּב בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים מִדָּה בְּמִדָּה, שֶׁהִנֵּה יוֹסֵף נִכְשַׁל בְּחֵטְא הַלָּשׁוֹן, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְלֹא רָצוּ אֶחָיו לִמְחֹל לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁהָלְכוּ אִתּוֹ בְּעֹמֶק הַדִּין, שֶׁאָמְרוּ: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ", דְּהַיְנוּ: נְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים, וּכְהַאי גַּוְנָא, וְנִתְרַצּוּ לְמָכְרוֹ לְעֶבֶד עֲבוּר זֶה, אַף שֶׁיְּהוּדָה הֵגֵן בַּעֲדוֹ, וְלֹא הִנִּיחָם לְהָרְגוֹ, שֶׁאָמַר: "מַה בֶּצַע" וְגוֹ', אֲפִלּוּ הָכֵי לִמְחֹל לוֹ לֹא רָצָה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁאָמַר: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ", וְתַחַת זֶה בַּדּוֹרוֹת הַעֲתִידִים, שֶׁנִּכְשַׁל אֶחָד מִזֶּרַע יְהוּדָה בְּאִסּוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, לֹא רָצָה אֶחָד הַמְיֻחָד מִזֶּרַע יוֹסֵף לִמְחֹל לוֹ. וּמִי הוּא שֶׁנִּכְשַׁל בִּשְׁגָגָה כָּזוֹ? אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֶאֱמִין לְצִיבָא מַה שֶּׁדִּבֵּר עַל מְפִיבֹשֶת רָעָה, וְאָמַר: "אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה", יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם (שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף) יְחַלְּקוּ אֶת הַמְּלוּכָה. וְכַכָּתוּב בַּקְּרָא, שֶׁאַחֲרֵי מוֹת שְׁלֹמֹה בָּא יָרָבְעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל לִרְחַבְעָם וּבִקִּשׁוּ שֶׁיָּקַל מֵהֶם מְעַט עֹל הַקָּשֶׁה וְיַעַבְדוּהוּ, וְהֵשִׁיב לָהֶם קָשׁוֹת: "אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". מִיָּד הֵשִׁיבוּ כֻּלָּם: "אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" וְהִמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם. וְהַסִּבָּה הָיְתָה מִפְּנֵי קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע, לֹא נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וִלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְלֹא גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ. וְזֶהוּ הַכֹּל מִדָּה בְּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.