284. טבע (א)

עַל כָּל אָדָם מוּטָל חִיּוּב לְהִתְנַהֵג עַל פִּי הַטֶּבַע בִּשְׁמִירַת בְּרִיאוּתוֹ וְהַרְוָחַת פַּרְנָסָתוֹ. אָמְנָם עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת, שֶׁהַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנַהֲגוּ עַל פִּי הַטֶּבַע, וְשָׁמְרוּ מְאֹד עַל בְּרִיאוּתָם, וְהִשְׁתַּדְּלוּ מְאֹד לְהַרְוִיחַ בְּכָל מִינֵי חָרִיצוּת, וְהֶעֱלוּ חֶרֶס בְּיָדָם. וּמִזֶּה חַיָּב אָדָם לְהַאֲמִין וְלִזְכֹּר מַה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". וְכָל מַה שֶׁיֶּאֱרַע לָאָדָם עַל פִּי הַטֶּבַע, אִם טוֹב וְאִם רַע, הַכֹּל הוּא בִּגְזֵרַת אֵל עֶלְיוֹן, עַל פִּי מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם, אֶלָּא שֶׁאִם יָצָא הָאָדָם מִן הַשּׁוּרָה וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ עַל פִּי הַטֶּבַע, אַף שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת הָיָה הַדָּבָר גָּזוּר עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם קֹדֶם לָכֵן, מִכָּל מָקוֹם הוּא יֵעָנֵשׁ, וְעָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן.