288. טורח (ב)

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵּקַל בְּעֵינֵי הָאָדָם מְאֹד לִטְרֹחַ טִירְחָא שֶׁל מִצְוָה, אוֹ בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ, כָּךְ לְעֻמַּת זֹאת צָרִיךְ שֶׁיִּכְבַּד עָלָיו מְאֹד לְהַטְרִיחַ עַל אֲחֵרִים אֲפִילוּ טִירְחָא כָּל שֶׁהִיא, צֵא וּלְמַד מִמִּצְוָה שֶׁצִּוְּתָה הַתּוֹרָה "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חז"ל שֶׁזָּקֵן שֶׁעוֹבֵר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים שָׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ אֶת הָאֲנָשִׁים לָקוּם בְּפָנָיו, זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים. אָמְנָם מֵאִידָךְ אָמְרוּ חז"ל שֶׁרָאוּי לְחָכָם לְכַוֵּן וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ מִפָּנָיו וִיקַיְּמוּ בְּכָךְ מִצְוָה, וִיקַבְּלוּ שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. וְנִרְאֶה שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּמִין בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁאִם הֵם חֲפֵצִים בְּמִצְווֹת וְאֵינוֹ עֲלֵיהֶם לְטֹרַח – אָז יַעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם וִיְזַכֵּה אוֹתָם בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה. אֲבָל אִם חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים בַּמִּצְוָה, וְהוּא לְטֹרַח וּלְמַשָּׂא עֲלֵיהֶם, אָז אָמְרוּ שֶׁאִם יַקִּיף אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶּׁלֹּא לְהַטְרִיחָם, יַאֲרִיךְ יָמִים.