291. טעות

אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יִטְעֶה, כְּמַאֲמָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, 'כָּל הָאָדָם כֹּזֵב'. וְאֵין זוֹ בּוּשָׁה לָאָדָם לוֹמַר שֶׁטָּעָה, אֲבָל לִהְיוֹת מַחֲזִיק בְּטָעוּתוֹ וְלוֹמַר שֶׁלֹּא טָעָה – זוֹ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. כִּי מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם אֵינוֹ מַכִּיר בְּטָעוּתוֹ, נִמְצָא שֶׁהוּא טִפֵּשׁ. וְאִם הוּא מַכִּיר בְּטָעוּתוֹ, וְהוּא בּוֹשׁ לְהוֹדוֹת וְרוֹצֶה לְהַחֲזִיק בְּטָעוּתוֹ, הֲרֵי זֶה מוֹסִיף אִוֶּלֶת וּכְלִמָּה עַל בָּשְׁתּוֹ, כִּי נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַחֲזִיק בְּטָעוּתוֹ בְּמַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחָק לוֹ וְיַכִּיר רֹעַ מִדָּתוֹ, אֲבָל הוּא סוֹבֵר שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם יוֹרְדִים לְסוֹף דַּעְתּוֹ, וְשֶׁיּוּכַל לְהַטְעוֹתָם בִּדְבָרָיו. וְגַם זוֹ מִדָּה רָעָה הִיא בָּאָדָם, שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל אָדָם.
וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, וְכֵן מָּצִינוּ אֵיתָנִים מוֹסְדֵי אֶרֶץ, שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁים בָּרַבִּים וְאוֹמְרִים 'דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי בִּפְנֵיכֶם טָעוּת הֵם בְּיָדִי'. וַאֲפִילוּ אִם נִרְאָה לוֹ בּוּשָׁה לְהוֹדוֹת, מוּטָב שֶׁיֵּבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. לָכֵן יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, לִכְבוֹד ה' אֵל אֱמֶת.