292. טבע (ג)

וּכְבָר כָּתְבוּ הַמְּפָרְשִׁים כִּי 'הַטֶּבַע' גִּימַטְרִיָּא 'אֱלֹהִים', לְהוֹרוֹת כִּי הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמַה טוֹב לָאָדָם לִגְדֹּר בַּעֲדוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה יִסּוּרִים בָּאִים עָלָיו – יְקַבֵּל בְּכָל תֹּקֶף לְהִמָּנַע מֵאֵיזֶה דָּבָר לֹא טוֹב שֶׁהָיָה רָגִיל בּוֹ, וּלְהַתְחִיל לְקַיֵּם דָּבָר טוֹב שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בּוֹ, וּבָזֶה יִתְרַצֶּה כְּמַקְרִיב קָרְבָּן.