(295) חלק שני, פרק טו

פרשת תצוה

"וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ". רָמַז בָּזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַפָּסוּק: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה", עַל מִי הָעוֹלָם קַיָּם? עַל מִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה, וְהַיְנוּ שֶׁיִּכְבֹּש אָז אֶת כָּל דִּבּוּרוֹ, שֶׁלֹא יֵצֵא לַחוּץ;

"שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג". וְהַיְנוּ שֶׁיְּצַיֵּר אָז בְּנַפְשׁוֹ, כְּאִלּוּ יֵשׁ עוֹד עַל פִּיו מִבַּחוּץ מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, שֶׁנֶּאֶרְגוּ הַשְּׂפָתַיִם זוֹ לָזוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְפָתְחָם;

"כְּפִי תַחֲרָא יִהְיֶה לוֹ, לֹא יִקָּרֵעַ". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: לָמַדְנוּ שֶׁהָיוּ שִׁרְיוֹנִים שֶׁלָּהֶם פִּיהֶם כָּפוּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָרַע. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה לָמָּה הֻצְרְכָה הַתּוֹרָה לְבָאֵר לָנוּ "כְּפִי תַחֲרָא", הֲלֹא דַּי לָנוּ בְּמַה שֶּׁכָּתוּב מִתְּחִלָּה: "וְהָֹיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ, שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו"? אֶלָּא לִרְמֹז לָנוּ כְּמוֹ שֶׁהַשִּׁרְיוֹן (הוּא הַמָּגֵן) שֶׁלּוֹבְשׁוֹ הָאָדָם הוּא לְמָגֵן וּמַחֲסֶה, שֶׁלֹּא יֻזַּק מִן הַחִצִּים שֶׁזּוֹרְקִים עָלָיו, כֵּן הוּא מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת פִּיו, הוּא לוֹ לְמָגֵן בִּפְנֵי הַמֵּרִיב עִמּוֹ, שֶׁסּוֹף דָּבָר יִהְיֶה שֶׁיִּשְׁתֹּק הַמֵּרִיב, כֵּיוָן שֶׁאֵין עוֹנֶה אוֹתוֹ דָּבָר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יַעֲנֶה לוֹ, תִּתְרַחֵב הַמְּרִיבָה, וּבָא לִידֵי מַהֲלוּמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף" וְגוֹ'. וְגַם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא לוֹ לְמָגֵן וּמַחֲסֶה עֲבוּר זֶה, כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם בִּשְׁבִילוֹ, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

"וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְגוֹ' וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב: פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן וְגוֹ' עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב". וְהָרֶמֶז בְּדָבָר זֶה נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן". נִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם פְּנַאי, לֹא יֵשֵׁב בָּטֵל, אֶלָּא יִלְמַד תּוֹרָה, וְהַלִּמּוּד לֹא יִהְיֶה בִּלְחִישָׁה, כִּדְאִיתָא בְּעֵרוּבִין. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה מֵאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁהִיא, יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו. וְלָזֶה הָיָה עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן. פַּעֲמֹן זָהָב הוּא דָּבָר בְּקוֹל, רוֹמֵז עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבְתוֹךְ כָּךְ, כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, יֹאחַז בְּמִדַּת הַשְּׁתִיקָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה), וְלָזֶה רוֹמֵז הָרִמּוֹן שֶׁאֵצֶל הַפַּעֲמֹן, הַיְנוּ כְּרִמּוֹן, שֶׁאֵין נִשְׁמָע מִמֶּנּוּ שׁוּם קוֹל. וְאִם מִתְנַהֵג בְּאֹפֶן זֶה, הִבְטִיחָה לָנוּ הַתּוֹרָה: "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ", הַיְנוּ שֶׁתִּתְקַבֵּל לְמַעְלָה קוֹל תְּפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת כֹּחַ דִּבּוּרוֹ וּמְעָרֵב בְּדִבּוּרוֹ לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְכַדּוֹמֶה, אָז מְטַמְּאִין הַדִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים אֶת דִּבְרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִתְקַבְּלוּ לְמַעְלָה, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּפֶרֶק א'.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב: "וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת", הַיְנוּ גַּם כֵּן, כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן יְצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. יִמְצָא שָׁם גַּם כֵּן אֶת כָּל דִּבּוּרוֹ שֶׁדִבֵּר לְשֵׁם ה', וְכִדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, דַּאֲפִלּוּ הַבְלָא חֲדָא, דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵהּ, לָא אִתְאֲבִיד. וְלֹא יָמוּת, הַיְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל יְדֵי זֶה שָׁם חַיִּים נִצְחִיִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָחַי בָּהֶם".