295. עצרת
עֲצֶרֶת (-חַג הַשָּׁבוּעוֹת) הוּא חַג קָדוֹשׁ מְאֹד, אֲשֶׁר בּוֹ קִדְּשָׁנוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו וּבָחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים לִהְיוֹת לוֹ לְעָם סְגוּלָה, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִשְׂמוֹחַ בְּיוֹם זֶה, כִּי טוֹב לָנוּ טוֹבַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִכָּל טוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִכֹּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בַּסֵּדֶר הַמְּתֻקָּן מֵרַבֵּנוּ הָאֲרִ"י ז"ל הִיא נִפְלָאָה וְעוֹשָׂה רֹשֶׁם לְמַעְלָה. אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁזָּכָה לְכָךְ, אֲשֶׁר מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מֶלֶךְ גָּדוֹל אֲשֶׁר לִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, הִמְשִׁילוֹ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְרוֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרוֹ, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה חָיִל וּמוֹסִיף כֹּחַ בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְיִהְיֶה הָאָדָם רַק עָסוּק בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד כָּל הַלַּיְלָה, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמּוֹצֵא שָׁלָל רַב, בְּתֵת לֵב מַה נַעֲשָׂה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל עַל יָדֵינוּ.
וּבְכֵן עוֹשֶׂה אֵלֶּה הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְחַיִּים אֲרֻכִּים, וּפַרְנָסָה בְּרֶוַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וּלְפִי גֹּדֶל הַשָּׂכָר יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד שֶׁלִּמּוּד זֶה עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גְּדוֹלָה לְמַעְלָה, וְיִתְגַּבֵּר הָאָדָם לְהַעֲבִיר שֵׁינָה מֵעֵינָיו וְלִהְיוֹת עֵר כָּל הַלַּיְלָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹשֵׁב וּבָטֵל אוֹ מְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, אוֹ אֲסוּרִים, עִם הַ'מַּעֲלֶה עָשָׁן' בְּפִיו, כִּי עוֹשֶׂה אֵלֶּה – מוּטָב לוֹ שֶׁיִּישַׁן, כִּי הַשֵּׁינָה הֲנָאָה לוֹ וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. אֲבָל עַבְדֵי ה' הָעוֹמְדִים בְּבֵית ה', בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְרִיכִים לִהְיוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל הַלַּיְלָה בְּלִי הֶפְסֵק, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר גֹּדֶל הַשָּׂכָר, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְמַה שֶׁפָּגַם בִּרְאוֹתוֹ רְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְעַל אֲשֶׁר פָּגַם בְּכַמָּה לֵילוֹת עָמָל וָכַעַס שֶׁהָיָה נֵעוֹר לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וְכָהֵנָּה רָעוֹת.
גַּם הַנֵּעוֹר כָּל הַלַּיְלָה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַחִתּוּם, שֶׁיִּתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לִהְיוֹת עֵר בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁאִם לֹא יוּכַל לַעֲמוֹד – יוֹתֵר טוֹב שֶׁיָּנוּחַ מְעַט בַּלַּיְלָה, אוֹ אֲפִילוּ יִישָׁן כָּל הַלַּיְלָה, וְלֹא שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה כְּשֶׁהוּא מְנַמְנֵם.
וְיֹאחַז צַדִּיק אֹרְחוֹת צַדִּיקִים, לִטְבֹּל בְּמִקְוֵה טָהֳרָה בְּאַשְׁמוֹרֶת הַבֹּקֶר, כִּי סוֹדָה רָם וְנִשָּׂא, וְקוֹנֶה הֶאָרָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֲרָה לְנַפְשׁוֹ.
וְאַחַר הַתְּפִלָּה יֹאכַל מַשְׁמַנִּים וְיִשְׁתֶּה מַמְתַּקִּים כְּפִי כֹּחוֹ לִכְבוֹד הַיּוֹם, כִּי קָדוֹשׁ הוּא, וְאַחַר שֶׁיָּנוּחַ מְעַט יַחְזֹר לְלִמּוּדוֹ, כִּי חֲבִיבָה תּוֹרָה תָּמִיד, וּבִפְרָט בִּשְׁעָתָהּ, בְּיוֹם נְתִינָתָהּ. וּמַה טוֹב, דָּבָר בְּעִתּוֹ, לִשְׁפּוֹךְ נַפְשׁוֹ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁיִּזְכֶּה הוּא וּבָנָיו לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.
