298. ירידה

טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה וְלֹא יַעֲלֶה לְמַעְלָה. וּכְלָל זֶה שַׁיָּךְ בְּעִנְיַן מְקוֹם הַיְּשִׁיבָה, וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶּׁיֵּשֵׁב מַטָּה מַטָּה, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁיַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ לְפִי דַּעְתּוֹ, יֵשֵׁב מְעַט יוֹתֵר לְמַטָּה.

וּלְעוֹלָם יִבְחַר לוֹ לֵישֵׁב עִם גְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ, שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד מֵהֶם, אֲפִילוּ שֶׁמֵּחֲמַת כֵּן הוּא יִהְיֶה לְמַטָּה, וְלֹא יִבְחַר לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים מְעֻלִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאָז הוּא יַעֲלֶה לְמַעְלָה, וּכְמַאֲמַר חז"ל 'הֱוֵי זָנָב לַאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים'. וְאָמְרוּ עוֹד 'הֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם'.

וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִכְבוֹד קוֹנוֹ, כְּגוֹן לִלְמֹד מִכָּל אָדָם, וּלְכַבֵּד אֶת הָעֲנִיִּים, לְשַׂמֵּחַ לֵב אֻמְלָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים, לִהְיוֹת מְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה, וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.