(30) פרק ב, ברכת הפת

ב. מצוה מן המובחר לברך על הפת כשהיא שלמה, או גדולה. ולכן יש לפרוס את הלחם – בין מככר שלם ובין מככר שכבר נחתך – רק אחרי שבירך עליו.
אך כדי למעט את השהייה בין הברכה לאכילה, טוב לחתוך מעט מהככר קודם, ואחר כך יברך, ואחרי שבירך יפריד את הפרוסה מהככר (החיתוך אינו מבטל את מעלת ה'שלם' או ה'גדול' כאשר החתך הוא קטן, באופן שאם יאחז בידו את הפרוסה, החלק שהתחיל לחותכו, יעלה שאר הככר עמה).
בלחמניה, אין צורך לחתוך ממנה קודם הברכה, כיון שהיא קטנה, והחיתוך הוא כרגע, אין החיתוך נחשב הפסק בין הברכה לאכילה.

ג. אמנם בשבת ויום טוב, שצריך לברך על לחם משנה שלמים, אין לחתוך מהחלות לפני שמברך.