(300) חלק שני, פרק טז

פרשת תזריע מצורע

וּרְאֵה עוֹד, שֶׁמִּטָּהֳרָתוֹ יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן עַל גֹּדֶל חֶטְאוֹ, שֶׁהִצְרִיךְ הַכָּתוּב לִתֵּן מִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר, מַה שֶּׁלֹּא מָצִינוּ כֵּן בְּשׁוּם מָקוֹם, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְּוַדַּאי עַל קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע גַּם כֵּן, וְאִסּוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע הוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּאֲמִין בְּדַעְתּוֹ לַלָּשׁוֹן הָרָע בְּהַחְלָטָה, שֶׁעָבַר בָּזֶה עַל לָאו דְּ"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", וּכְמוֹ שֶׁבֵּרַרְנוּ דָּבָר זֶה בְּסֵפֶר "חָפֵץ חַיִּים" בְּשֵׁם הָרִאשׁוֹנִים. וְאִם כֵּן בְּוַדַּאי מָלְאָה דַּעְתּוֹ פְּגָמִים וּגְנוּת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים, וְלָזֶה הִצְרִיכָה הַתּוֹרָה לְטַהֵר אֶת רֹאשׁוֹ, וּכְדֵי שֶׁמִּכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ עוֹד, וְיָדִין הַכֹּל לְכַף זְכוּת.