(305) חלק שני, פרק יט

פרשת שלח

וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁדֶּרֶךְ הַיֵּצֶר לְהִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וּלְכָךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל שְׁנֵי מַפְתְּחֵי הַלֵּב, דְּהַיְנוּ לִפְעָמִים הוּא מַטִּיל גֵּאוּת בְּלֵב הָאָדָם לַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא מִיִּרְאֵי ה' וְאֶפְשָׁר אַף מֵאוֹהֲבָיו, וּכְשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּאָדָם, שֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בְּאֵיזֶה עִנְיָן לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ כְּדֶרֶךְ הָאוֹהֵב הַנֶּאֱמָן, הוּא מַפִּיל עַצְבוּת בְּלֵב הָאָדָם, וְחוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הַמִּצְוָה אוֹ הָעִנְיָן אֵין נָאוֹת לוֹ, וְרַק לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הוּא, אֲבָל לֹא לִקְטַנִּים כָּמוֹהוּ, וּמוֹלִיד בְּרַעֲיוֹנָיו פְּעֻלּוֹת מְגֻנּוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה בִּימֵי קֶדֶם, וְאַף שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הִתְחָרֵט וְהִתְמַרְמֵר עַל זֶה, דָּבָר זֶה מַשְׁכִּיחוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַזְכִּירוֹ רַק בְּדָבָר שֶׁנָּאוֹת לוֹ לְעִנְיָנוֹ לְשִׁיטָתוֹ כְּדֵי לְהַקְטִינוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם תְּשׁוּקָה לַמִּצְוָה הַהִיא.
וְאַף כָּאן, כְּשֶׁבָּאוּ לְרַגֵּל הָאָרֶץ, הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר עֲלֵיהֶם לוֹמַר: לְנַצֵּחַ עַם רַב כָּזֶה וְגִבּוֹרִים כָּאֵלּוּ, צָרִיךְ לָזֶה זְכוּת גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה, אֲבָל לֹא לַאֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ, שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב עָשִׂינוּ הָעֵגֶל וְגַם בְּשַׂר תַּאֲוָה. (הֲגַם שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וּבָכוּ הַרְבֵּה בֶּכִי, כִּדְאִיתָא בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר; שֶׁבַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָלָה מֹשֶה לָהָר, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלְּמָחָר יֵרֵד מִן הָהָר, לָנוּ בְּתַעֲנִית כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהָלְכוּ לְמָחָר לְקַבֵּל פָּנָיו בְּרִדְתּוֹ וּבָכוּ הַרְבֵּה בֶּכִי, וְנִתְבַּשֵּׂר לָהֶם שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָחַל לָהֶם, וְנִקְבַּע זֶה לָהֶם לִמְחִילָה לְדוֹרוֹת). וְלָזֶה אָמְרוּ: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵב בָּאָרֶץ וְגוֹ', וְגַם יַלְדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵקּ יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב", וּכְאוֹמֵר: וְצָרִיךְ לָזֶה זְכוּת מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִכְּבָר, וּכְאוֹמֵר: מִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּחְיֶה עַד אָז, כִּי הָיָה לָהֶם גִּלּוּי דַּעַת מִנְּבוּאַת אֶלְדָּד וּמֵידָד, וּמִלְּבַד זֶה, "וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי" וְגוֹ', וּכְאוֹמֵר, שֶׁלְּנַצֵּחַ כֻּלָּם קֹדֶם שֶׁנָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ גַּם כֵּן לָזֶה זְכוּת גְּדוֹלָה, וּבִפְרָט לָבוֹא אֶל הָעָם בְּאֶרֶץ יִשׂרָאֵל וּלְהִתְגַּבֵּר שָׁם עֲלֵיהֶם.