306. יאוש (א)

אָמְרוּ חז"ל 'אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת', כְּלוֹמַר, לְעוֹלָם צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּהֵא נֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד, שֶׁהוּא מְעֻתָּד לְכָל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, וְשֶׁהוּא מְרֻצֶּה לְקַבֵּל גְּזֵרַת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו שׁוּם דָּבָר פִּתְאוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָקוּץ בְּתוֹכָחַת ה', וְלֹא יְאַבֵּד דַּעְתּוֹ כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ עָלָיו יְמֵי הָרָעָה, רַק יְקַבֵּל הַכֹּל בְּחִבָּה, כַּאֲשֶׁר יָאוּת לְקַבֵּל גְּזֵרוֹת אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו וְצֹאן יָדוֹ, עַל הַכֹּל אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ.

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא לְהִתְיָאֵשׁ מִיּוֹם הַמָּוֶת, כִּי יוֹם הַמָּוֶת הוּא מְעֻתָּד לוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וְאֵין לַמָּוֶת הִתְמַהְמְהוּת, וְאֵין מִי שֶׁנִּצּוֹל מֵהַמָּוֶת, וּלְעוֹלָם יָשׁוּב הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר. וְיִהְיוּ כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וְכָל עִנְיָנָיו כְּתוּבִים וּמְפֹרָשִׁים בָּאֵר הֵיטֵב, כִּי יֵשׁ לָאָדָם לַחְשׁוֹשׁ שֶׁמָּא יָמוּת פִּתְאוֹם. אֲפִילוּ אִם הוּא בָּחוּר כַּאֲרָזִים, מִי עָרֶב כְּנֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בְּבַחֲרוּתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד", כִּי בָּזֶה יָכִין צֵידָה לְדַרְכּוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁלִים חֻקּוֹ, וִיצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ, וְהָיְתָה שָׁלוֹם מְנוּחָתוֹ.