(308) חלק שני, פרק יט

פרשת שלח

וְהִנֵּה עַל שְׁתֵּי הַטְּעָנוֹת הָאֵלּוּ הֵשִׁיבוּ יְהוֹשֻׁעַ * וְכָלֵב בִּקְצָרָה: עַל מַה שֶּׁאַתֶּם מוֹצִיאִים דִּבָּה וְאוֹמְרִים, שֶׁדִּקדַּקְתֶּם הֵיטֵב לִרְאוֹת, וּרְאִיתֶם שֶׁאֲוִירָהּ רַע, גַּם אֲנַחְנוּ עָבַרְנוּ לָתוּר אוֹתָהּ, וְדִקדַּקְנוּ לִרְאוֹת, וְרָאִינוּ שֶׁ"טּוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" וְגוֹ'.

וְעַל הַטַּעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, שֶׁהַבְטָחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּנְתִינַת הָאָרֶץ הִיא דַּוְקָא אִם נִהְיֶה צַדִּיקַים, הִיא טָעוּת מֵעִקָּרָהּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְדַקְדֵּק עַל הָאָדָם לוֹמַר: אוֹשִׁיעֲךָ רַק בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק, רַק אוֹמֵר לוֹ: לֹא אוֹשִׁיעֲךָ אִם תִּהְיֶה מוֹרֵד, חַס וְשָׁלוֹם, וְלָזֶה סִיְּמוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וְאָמְרוּ: "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ". וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָדָם מוֹרֵד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲקֹר מִצְוֹתָיו בְּכַוָּנָה, יוּכַל לְקַוּוֹת לְכָל טוֹב. וּמַה שֶּׁאַתֶּם מְיָרְאִים אֶת הָעָם, כִּי שָׁם יֶשְׁנָם אַנְשֵׁי מִדּוֹת וַעֲנָקִים: "אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם", וְכִי אִם יִזְדַּמֵּן לִפְנֵי הָאָדָם לֶחֶם גָּדוֹל לַאֲכִילָה, שֶׁהוּא גָּבוֹהַ כְּמֵאָה אַמָּה, יִהְיֶה יָרֵא לָגֶשֶׁת אֵלָיו? הֲלֹא אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים שֶׁיִּלָּחֵם אִתּוֹ. וּלְהֶפֶךְ, הוּא מְזֻמָּן לְפָנָיו לְאָכְלוֹ וְלֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ. אַף כָּאן, "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם", שֶׁה' הִפִּיל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, וְהֵם לָנוּ לַאֲכִילָה, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים". כִּי הָעֲנָקִים, עִם כָּל תָּקְפָּם וּגְבוּרָתָם, נִכְנָע לִבָּם יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעָם, וְהָיוּ נֶחְבָּאִים בֶּהָרִים וּבֶעָרִים הַבְּצוּרוֹת, וּכְמוֹ דִּכְתִיב: "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקַים מִן הָהָר, מִן חֶבְרוֹן, מִן דְּבִיר מִן עֵנָב וּמִכָּל הַר יְהוּדָה". וְכֵן: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל וְכוּ' בְּחֶבְרוֹן וְגוֹ' וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימָן וְאֶת תַּלְמָי".