(313) חלק שני, פרק טז, תזריע ומצורע

פרשת תזריע ומצורע

הִנֵּה בְּפָרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה הַרְבֵּה בְּגֹדֶל טֻמְאָתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּבְעִנְיַן טָהֳרָתוֹ. וְיָדוּעַ מַה דְּאִיתָא בַּעֲרָכִין, דְּהוּא בָּא עַל חֵטְא הַלָּשׁוֹן, דְּגָרְסִינַן שָׁם: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נְגָעִים בָּאִים עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ, אוֹתוֹ אַצְמִית", וְהַיְנוּ לַחֲלוּטִין, כְּדִכְתִיב: לִצְמִיתוּת, וּמְתַרְגְּמִינַן: לַחֲלוּטִין, וְהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מְצֹרָע מֻחְלָט, וּתְנַן: אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה. וְהָא דְּאָמְרִינַן שָׁם, דְּעַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים, כָּתַב הַמַּהַרְשָׁ"א שָׁם, דְּהָתָם אֶפְשָׁר שֶׁיְּכֻפַּר לוֹ עַל יְדֵי צָרַעַת, שֶׁדִּינוֹ בְּהֶסְגֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחֵטְא הַלָּשׁוֹן הוּא מְצֹרָע מֻחְלָט.
וּרְאֵה אֶת גֹּדֶל טֻמְאָתוֹ שֶׁל מְצֹרָע, שֶׁהַבָּא בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס שָׁם רֹאשׁוֹ וֻרֵבּוֹ, נִטְמָא, וַאֲפִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב תַּחַת הָאִילָן, וְטָהוֹר עוֹבֵר דֶּרֶךְ שָׁם, נִטְמָא.
וְהִנֵּה יֵשׁ שְׁלֹשָה מִינֵי טֻמְאוֹת: טֻמְאַת טְמֵא מֵת וְטֻמְאַת זִיבָה וְטֻמְאַת מְצֹרָע. טְמֵא מֵת מִשְׁתַּלֵּחַ רַק מִחוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, זָב וּבַעַל קֶרִי חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת וּמְצֹרָע חוּץ לִשְׁלֹשָה מַחֲנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לְמַחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ", וְהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁאָר טְמֵאִים לֹא יֵשְׁבוּ עִמּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַה נִּשְׁתַּנָּה מְצֹרָע לֵישֵׁב בָּדָד? הוּא הִבְדִּיל בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, לְפִיכָךְ "בָּדָד יֵשֵׁב".