(317) חלק שני, פרק כא

פרשת חקת

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם" וְגוֹ'. הִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁזֶּה הָיָה בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנִּשְׁלְמָה כְּבָר מִיתַת מְתֵי מִדְבָּר, וְהָיוּ קרוֹבִים לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַךְ עַל יְדֵי הַסִּבּוּב לְאֶרֶץ אֱדוֹם, שֶׁלֹּא נְתָנָם לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ, אָמְרוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם יִמָּשֵׁךְ עוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים, וְזֶהִוּ שֶׁגָּרַם לָהֶם לְדַבֵּר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְנֶעֶנְשׁוּ מְאֹד עַל יְדֵי זֶה.

וְכָל זֶה רֶמֶז לְסוֹף הַגָּלוּת, שֶׁיִּמָּצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁיְּדַבְּרוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן גַּם כֵּן כָּזֶה, וַעֲבוּר זֶה יֵעָנְשׁוּ מְאֹד. וְעַל כֵּן הָאִישׁ הַנִּלְבָּב יִזָּהֵר מְאֹד בָּזֶה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר תּוֹעָה עַל ה', חַס וְשָׁלוֹם.