317. יוהרא

יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה הַדָּבָר כְּיוֹהֲרָא (-כְּגַאֲוָה), וְלֹא כָּל הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי חֲסִידוּת בְּפַרְהֶסְיָא יָבֹא וְיַעֲשֶׂה, אֶלָּא יֵשׁ פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן. שֶׁאִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁהוּא אִסּוּר גָּמוּר, אוֹ בִּטּוּל מִצְוָה, בֵּין דְּאוֹרַיְתָא וּבֵין דְּרַבָּנָן, וְרוֹב הָאֲנָשִׁים אֵינָם נִזְהָרִים בָּזֶה, וְהוּא רוֹצֶה לְהַקְפִּיד בְּמִצְוָה זוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּצִנְעָא, אָז יַעֲשֶׂה בְּפַרְהֶסְיָא וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם גַּאֲוָה, וְאַדְרַבָּה, אַל יִתְבַּיֵּשׁ מֵהַמַּלְעִיגִים עָלָיו, כִּי מוּטָב שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא.

אֲבָל דָּבָר שֶׁרוֹב הַפּוֹסְקִים סוֹבְרִים שֶׁהוּא מֻתָּר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ מַחְמִירִים בָּזֶה, לֹא יַחֲמִיר בָּזֶה בְּפַרְהֶסְיָא אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה שֵׁם טוֹב לְעַצְמוֹ, וּמֻחְזָק בַּחֲסִידוּת בְּעֵינֵי הַכֹּל, וְיוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁכּוּלָם עוֹנִים אַחֲרָיו 'מְקֻדָּשׁ', וְאֵין מִי שֶׁיְּדַבֵּר עָלָיו דָּבָר רַע, אֲבָל אִם אֵין הַדָּבָר כֵּן, יַחֲמִיר כִּרְצוֹנוֹ רַק בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲבָל בִּפְנֵי רַבִּים – לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַצִּבּוּר, וִיקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה.