א. אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה דרבנן, לא ישמע לו. ולא רק אם מצוה אותו אביו סתם לעבור על דברי תורה, דפשיטא שלא ישמע לו, דזה הוי רשע, אלא גם אם מצווה אותו לעבור על דברי תורה לצורכו והנאתו האישית, וכגון להאכילו וכדומה, לא ישמע לו.
ב. לפיכך אם צוה אותו אביו שלא ימחול לאדם פלוני עד זמן קצוב, או שלא ידבר עמו, והבן רוצה להתפייס מיד ולעשות עמו שלום לולי ציווי אביו, לא ישמע לאביו. אך מן הראוי שיעשה זאת בחכמה שלא להכעיס את אביו על פניו בהראותו אהבה וחיבה עם איש ריבו.
