(319) חלק שני, פרק כב

פרשת כי תצא

כְּתִיב בַּקְּרָא: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ". דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: מַאי דִּכְתִיב: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ", אַל תִּקְרִי אֲזֵנֶךָ אֶלָּא אָזְנֶךָ, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנוֹ. (וְהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא מֵבִין שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁמִיעוֹ, אִי נַמֵּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּהוּ יוֹתֵר). וְהַיְנוּ דְּאָמַר ר' אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת כִּיתֵדוֹת (הַיְנוּ שֶׁרָאשֵׁיהֶן דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת) ? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְתָנָא דְּבֵי ר' יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ, (וּבְאֶצְבָּעוֹ בִּלְבַד אֵינוֹ נִסְתָּם יָפֶה). תָּנוּ רַבָּנָן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים.