319. ישרות (ב)
וְכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הָאָדָם יָשָׁר מְאֹד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד, וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן וְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּדְחוּקָה לְהַחֲזִיק בִּסְבָרָתוֹ, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לִמּוּדוֹ. וְכָל יָשָׁר, שֶׁהוֹלֵךְ וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, עָלָיו נֶאֱמַר 'אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ', וְהֵם הֵם הַמַּרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.
"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם,
שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא"
(מתוך הקדמת המחבר)
