322. ישוב הדעת (א)

יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא דָּבָר הֶכְרֵחִי מְאֹד לְעֵסֶק הַתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּבִפְרָט אָנוּ, שֶׁדַּי לָנוּ בְּטִרְדָּא כָּל שֶׁהִיא לְהַטְרִידֵנוּ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הִנֵּה כִּי כֵן, רָאוּי לָאָדָם לְבַקֵּשׁ יִשּׁוּב דַּעַת, וְיִבְרַח מְאֹד מִפִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ פִּזּוּר מָמוֹנוֹ וְכָהֵנָּה טְרָדוֹת הַסּוֹחֲרִים, וְטוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָּהּ, וּבְלִי טִרְדַּת הַלֵּב וְצַעַר וּפַחַד תָּמִיד.
וְאִם יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה עֵסֶק הֶכְרֵחִי, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ, יָפָה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם, כְּדֵי לְפַנּוֹת לִבּוֹ מִטִּרְדָּא זוֹ. וְכֵן טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לִזְכֹּר, בֵּין בְּעִנְיְנֵי קֹדֶשׁ וּבֵין בְּעִנְיְנֵי חוֹל, תֵּכֶף יִרְשֹׁם בִּכְתָב לְזִכָּרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טָרוּד לִזְכֹּר זֹאת.