324. ישוב הדעת (ג)

וְכֵן יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא צֹרֶךְ גָּדוֹל לְעֵסֶק הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְעַיֵּן וּלְכַוֵּן לַאֲמִתָּה שֶׁל תּוֹרָה, וְלָלוּן בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוּכַל לִקְבֹּעַ לִמּוּדוֹ בְּמָקוֹם מְּיֻחָד לוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יַטְרִידֶנּוּ קוֹל הַתִּינוֹקוֹת וּבְנֵי הַבַּיִת.

____

וּבִכְלָל זֶה, רָאוּי שֶׁיְּהֵא אָדָם מְיֻשָּׁב בְּכָל עִנְיָנָיו, בֵּין בְּלִמּוּד, בֵּין בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בֵּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, כִּי פְּרִי הַמְּהִירוּת – חֲרָטָה, וְהַמְּתִינוּת שָׁוָה הוֹן רַב.