3262. הלכות ספר תורה, כב-כד
דיני ספר תורה וכתבי הקודש
כב. ספרי תורה שנכתבו בכתב אשכנזי, כשרים לספרדים, ויכולים לברך על ספר תורה כזה. שצורת האותיות בין האשכנזים לספרדים אינה פוסלת כלל, והמונע עצמו מלעלות מחשש פסול ח"ו חוששני לו מחטאת להוציא לעז ח"ו על קדושת הספרי תורה. וכן השינוי בכתיבת פצוע דכא, שיש חלק מהאשכנזים שכותבים פצוע דכא באל"ף, והספרדים כותבים דכה בה"א, אינו פוסל הספר תורה לגבי העדות, ובספרי תורה רבים של חלק מהאשכנזים כתוב דכה בה"א.
כג. יש להכשיר ספרי תורה תפילין ומזוזות אשר חלק מהאותיות שלהם בכתיבה אשכנזית, כסברת הרב ברך שאמר שהובא בבית יוסף, וחלק מהאותיות כתיבה ספרדית כדעת האר"י ז"ל. והוא הדין כשחלק מאותיות צ' היו"ד נוטה לימין כיו"ד הפוכה (כדעת האר"י ז"ל), וחלק כיו"ד רגילה +(כדעת הבית יוסף), ואורויי מורינן להכשיר ולא חשיבי כתרתי דסתרי.
כד. אותיות הוי"ה שנמחקו מקצתן, אף על פי שיש לחוש לכתחלה לדעת הסוברים שצריכים לכתוב אותיות ה' כסדרן, והוא הדין בכל האזכרות והשמות שאינן נמחקים, מכל מקום בדיעבד שלא נכתבו כסדרן אין לפסול הספר תורה כך, וכל שכן אם נעשה מחק וטשטוש באותיות הראשונות של שם, שמותר לתקנם בלי פקפוק, וכן פשט המנהג להקל בדיעבד.
