332. כבוד (ג)

אֵין רָאוּי לָאָדָם לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד, כִּי רָעָתוֹ רַבָּה, וִיגִיעוֹ לַבֶּהָלָה. וְכָךְ הִיא הַמִּדָּה – כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ. וְאַף אִם חוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד, יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד כְּמִפְּנֵי חֶרֶב, כִּי הוּא עָלוּל מְאֹד לְהִכָּשֵׁל בְּגַאֲוָה, וְלִהְיוֹת תוֹעֲבַת ה'. וּבְעֵת שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, לֹא יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לְכָבוֹד וְהוּא בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכָּבוֹד רוֹדֵף אַחֲרָיו, שֶׁזֶּה הֶ'עָנָיו' – גֵּאוּת לָבֵשׁ, וְתוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה, כִּי לֹא יְהֵא הַכָּבוֹד רוֹדֵף אַחֲרָיו, רַק בָּרוֹחַ יִבְרַח.

אֲבָל הַחִיּוּב הוּא לִהְיוֹת עָנָיו בֶּאֱמֶת, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשׁוּם כָּבוֹד בָּעוֹלָם לְפִי מִעוּט עֶרְכּוֹ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ וְעֹצֶם חֲטָאָיו. וְאַף אִם נִרְאָה לוֹ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים פְּחוּתִים וְרָעִים וְחַטָּאִים מִמֶּנּוּ, לֹא יְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ, וְלֹא יַחְמֹד כָּבוֹד מֵהֶם, כִּי פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט בְּיַד ה', וְכָל אָדָם נִדּוֹן לְפִי הַשָּׂגָתוֹ וִידִיעָתוֹ וִיכָלְתּוֹ, וּלְפִי הַטּוֹבָה הַמְּרֻבָּה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם – כָּךְ גְּדוֹלָה חוֹבָתוֹ.

___

אָמְנָם, מִי שֶׁהוּא פַּרְנָס וּמְמֻנֶּה עַל הַצִּבּוּר, רָאוּי קְצָת לְהַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ כְּלַפֵּי חוּץ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל הַצִּבּוּר, וְהַכֹּל בְּפֶלֶס וּמֹאזְנַיִם, וְדַעַת נְכוֹנָה שִׁבְעָתָיִם.

___

יָדוּעַ שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וְרָאוּי לֵירֵד לְסוֹף דַּעַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְשֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רָצוֹן אֲחֵרִים.