(333) חלק שני, פרק כח

פרק כ"ח: הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה בְּחֹמֶר עָוֹן גֶּזֶל.

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁזְּהִירִין בְּכָל עִנְיְנֵי דַּת הַתּוֹרָה כַּדִּין, וְאִסּוּר גֶּזֶל קַל בְּעֵינֵיהֶם לְהוֹנוֹת לִבְנֵי אָדָם בְּכָל אָפְנֵי תַּחְבּוּלוֹת וּכְהַאי גַּוְנָא, וּמֻרְגָּלִין בָּזֶה מְאֹד וְלֹא יֵדְעוּ כִּי בְּנַפְשָׁם הוּא, וְיוֹצֵא עַל יְדֵי זֶה מִכְּלַל רֵעֲךָ וַעֲמִיתֶךָ, מִלְּבַד מַה שֶּׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת עַל יְדֵי זֶה. וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה (שֶׁמֻּרְגָּלִין לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים) לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, וְהַיְנוּ שֶׁאִם נָפְלוּ בְּתוֹךְ הַבּוֹר אֵין לְהַעֲלוֹתָן, אַף שֶׁבִּשְׁאָר אִישׁ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ עַל זֶה לָאו מְיֻחָד: לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ; שֶׁמְּחֻיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ וְגַם לִשְׂכֹּר אֲנָשִׁים לְהַעֲלוֹתוֹ, אֲבָל בָּזֶה, מִפְּנֵי רִשְׁעוֹ אֵין לְהַעֲלוֹתוֹ.