337. כסף (א)

כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן, נִרְאֶה כִּי רוֹב הָעֲבֵרוֹת שֶׁל הָאָדָם נִגְרָרוֹת מֵחֲמַת הֱיוֹת הָאָדָם לָהוּט אַחַר הַכֶּסֶף, כְּגוֹן, גֶּזֶל, גְּנֵבָה, אוֹנָאָה, עֹשֶׁק, שְׁבוּעַת שָׁוְא, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, שְׁקָרִים, עָוֶל בְּמִדּוֹת וּמִשְׁקוֹלוֹת, הַשָּׂגַת גְּבוּל, מַחְלֹקֶת, קִנְאָה שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, חִלּוּל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְרוֹב הָעֲבֵרוֹת שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה הוּא עַל בֶּצַע כֶּסֶף, וְעָווֹן חִלּוּל ה' עַל גַּבֵּיהֶן. וְכֵן מִי שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מְבַטֵּל מִצְווֹת רַבּוֹת וּתְפִלּוֹת וּבְרָכוֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָם. וַאֲפִילוּ כְּשֶׁמְּקַיֵּם אוֹתָן – הֵן פְּסוּלוֹת מֵחֲמַת הַמְּהִירוּת, וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, כִּי לְבֶצַע כֶּסֶף הוּא פּוֹנֶה בְּכָל פְּנִיּוֹת שֶׁהוּא פּוֹנֶה, וּמַעְלִים עַיִן מִן הַצְּדָקָה, וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", שֶׁעַל יָדוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם, וְיוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת.

וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ חז"ל 'אָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ', וּבִפְרָט בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהוּא דּוֹר שֶׁל מָמוֹן, שֶׁאָדָם לָהוּט אַחַר הַמָּמוֹן יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת וּמִכֹּל הַתַּעֲנוּגִים, וּמָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו, יֵשׁ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְיֵשׁ גַּם כֵּן יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹ. אֲבָל זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיְּהֵא גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְיִפְקַח עֵינָיו וְיָבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי מוּטָב לוֹ לָאָדָם שֶׁיָּמוּת בָּרָעָב, וְאַל יְהִי רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְאַל יַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ, חַס וְשָׁלוֹם.